דבר תורה: שופר או צופר?

הידעתם שהקולות השונים של השופר (תקיעה ותרועה) מפורשים בתורה שבכתב?

בספר במדבר (פרק י') ה' מצווה את משה לעשות שימוש בחצוצרות – שופרות מלאכותיים – למטרות שונות. התורה שם מבחינה בצורה ברורה בין תקיעה לתרועה, למשל: "וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל תִּתְקְעוּ וְלׂא תָרִיעוּ" – כאשר רוצים לאסוף את העם יש להשמיע תקיעה ולא תרועה. התורה גם מבחינה בין האופי של התרועה, השייכת ליום מלחמה, לבין התקיעה, השייכת ליום שמחה. קולות אלה מקובלים בעולם כולו כקולות שמשמיע הצופר הטכנולוגי המודרני כאזהרה מֵאֵימַת המלחמה – קול עולה ויורד, או כקריאת הרגעה – קול ישר, "פשוט" בלשון המשנה והגמרא.

ראש השנה הוא "יום תרועה" (במדבר כ"ט, א). ההלכה היא שהתרועה (או השברים) צריכה להיות באמצע, ו"פשוטה לפניה ולאחריה" – "תקיעה-תרועה-תקיעה".

קולות אלה מבטאים את עבודת ה' בשמחה וביראה ; את השימוש הטוב בכוחות שהשם יתברך נתן בנו, מחד, ואת התיקון של הכוחות בהם השתמשנו בצורה לא טובה, מאידך.

השברים והתרועה מעוררים אותנו לעשות בעשרת ימי תשובה את חשבון הנפש ואת המאמץ לתקן את הדרוש תיקון, מתוך יראת ה'. התקיעות לפני ואחרי השברים והתרועה מלמדים שאיננו צריכים להישאר כפופים תחת העול של חשבון הנפש כל ימות השנה, אלא למקד את העשייה שלנו ברוב ימות השנה בעבודת ה' בשמחה.

שנה טובה!