"צוּמוּ עָלַי" - תענית אסתר, תשפ"ד - יום חמישי

תחילת הצום - 4:31

סיום הצום - 18:13

הדברים הבאים מבוססים על דברים שכתב ידידי הרב ד"ר עידו פכטר:

השם 'תענית אסתר' מזכיר לנו את המעשה שעשתה אסתר המלכה כאשר היא ניגשה אל אחשוורוש תוך שהיא מסכנת את חייה כדי לבקש רחמים על עמה (אסתר ד', טז):

"לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי".

"צוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים", מְצַוָּה אסתר את מרדכי לפני כניסתה אל המלך אחשוורוש במטרה לבקש רחמים על העם היהודי. וכך היה. עם שלם התענה וצם למען אישה אחת שהיתה בסכנת חיים, נתונה לחסדיו של שליט גוי. תענית אסתר מעוררת בנו את ההזדהות עם משימתה של אסתר ועם דמותה בכלל, וכמו מבקשת מאיתנו לחלץ מתוך סיפור המגילה וחגיגות פורים בכלל את הרגע המסוים הזה, שבו עמדה אישה משלנו תחת סכנה מוחשית בבית שליט זר, לחוות אותו ולנצור אותו. תענית אסתר מבקשת מאיתנו סולידריות. להתכנס כציבור ולזכור יחד את רגעי הסכנה של אסתר המלכה.

השנה, לצערנו, מקבלת תענית אסתר משמעות אקטואלית מתמיד. 134 חטופים מצויים בשבי חמאס (בתפילה שעד תענית אסתר מספר זה ירד), ביניהן נשים, אלהים יודע מה הן עוברות שם. אסתר משושן מקבלת השנה פנים חדשות של רומי מכפר ורדים, דורון מכפר עזה, ארבל מניר עוז, עמית מאשדוד, כרמל מבארי, נועה מבאר שבע, נעמה מרעננה, קרינה מירושלים, דניאלה מפתח תקווה, אגם מחולון, שיר מניר עוז, משפחת ביבס והילדים אריאל וכפיר, והרשימה עוד ארוכה.

התענית שהונהגה עבור אסתר מבקשת מאיתנו השנה להתענות עם כל החטופות והחטופים ולהביע כציבור, יחד, סולידריות איתם. כולם מוזמנים להצטרף ליוזמה הקוראת לכל החברה הישראלית, כולל מי שלא מקפיד לאורך השנים לצום תענית זו – דתיים ושאינם דתיים, להתענות ביום הזה. לא רק בתי הכנסת צריכים להיות מלאים במתפללים, שיקרעו שערי שמים בתחינות ובקשות. כל החברה הישראלית יכולה לקבל עליה לצום ביום הזה. לא כאקט דתי ולא כאקט פוליטי, אלא כאקט יהודי, שזוהי שפת מסורתו. מאז אסתר בשושן הבירה ועד היום, כשאחיותינו ואחינו בצרה ובסכנת חיים אנחנו צמים כדי להזדהות איתם. אנו מוותרים על ארוחת הבוקר והצהריים, חשים קצת במצוקת הרעב והחולשה, כדי לחוות במעט בגופנו מה שהן והם עוברים שם כבר למעלה ממאה וחמישים יום. זו סולידריות. זו הזדמנות עבורנו לממש בחיינו העכשוויים את המנהג המסורתי בצורה אקטואלית ובעלת משמעות. "צוּמוּ עָלַי", ביקשה אסתר אז, ואנו מבקשים להיענות לה היום, בתפילה וזעקה שאחינו ואחיותינו ישתחררו מן השבי האיום. כולנו, כאחד.